הפרעות בתפקוד בלוטת תריס הנה שכיחה, בעיקר אצל נשים אך גם אצל גברים. קיימת חשיבות רבה באבחון וטיפול של תת פעילות בלוטת תריס אצל נשים בגיל הפוריות בשל ההשלכות על ההתפתחות המוחית של העובר. נשים וגברים עם סימפטומים המחשידים להפרעות בבלוטת תריס או כאלו שקיים סיפור משפחתי של מחלת בלוטת תריס צריכים להבדק.
בלוטת התריס ממוקמת בצוואר תחתון ומורכת משתי אונות : האונה הימנית והשמאלית המחוברת ע"י גשר קצר. תפקידה של הבלוטה הוא להפריש את ההורמונים THYROXINE וtriiodotyronine אשר נקראים בקיצור T4 ו- T3 . כל תא ותא בגוף זקוק להורמון בלוטת התריס. הורמון זה מווסת את ייצור החלבונים, השומנים וקצב חילוף החומרים של התאים ואיברים. ויסות הבלוטה מתבצע באמצעות TSH אשר מופרש מיותרת המוח והמהווה מדד מהימן לתקינות הבלוטה.
תת פעילות של בלוטת תריס:
הפגיעה השכיחה ביותר בבלוטת תריס היא הופעת תת פעילות של הבלוטה מצב בו הבלוטה אינה יכולה לייצר מספיק הורמון . הסיבות השכיחות לכך לפי סדר החשיבות הן מחלת השימוטו (HASHIMOTO?S) אשר הנה מחלה אוטואימונית הפוגעת בבלוטת תריס (הווה אומר שהגוף יוצר נוגדנים כנגד מרכיבים עצמיים, במקרה הזה כנגד בלוטת תריס), כריתה של בלוטת תריס עקב גידולים שפירים או סרטן הבלוטה, דלקת של הבלוטה, תת פעילות בלוטת תריס מולדת או חשיפה לקרינה. חסר יוד מהווה גורם חשוב לתת פעילות באיזורים מסוימים בעולם אך אזורינו לא נחשב לאיזור אנדמי לחסר יוד.
התסמינים של תת פעילות של בלוטת תריס נובעים מחוסר של ההורמון והם כוללים עייפות, עליה במשקל, יובש בעור, עצירות ונשירת שיער. תסמינים אלו אינם אופיינים לתת פעילות בלוטת תריס בלבד ויכולים להופיע במגוון רחב של מחלות אחרות. כדי לאשר את האבחנה במקרה שקיים חשד מומלץ לבצע בדיקת דם הכוללת TSH וFT4 אשר זה אחרון בודק את הרמות של הורמון THYROXINE החופשי. תת פעילות בלוטת תריס מאופיינת ע"י עליה ברמות TSH עם רמות של FT4 בגבול תחתון של הנורמה או מתחתיו. הטיפול לתת פעילות בלוטת תריס הנו טיפול פשוט הכולל מתן של THYROXINE (ההורמון החסר) אשר בארץ נקרא ELTROXIN. הטיפול הזה לרוב ניתן לכל החיים אך המינון עלול להשתנות ולכן הצורך במעקב לאחר השגת איזון וביצוע בדיקות דם כל 6-12 חודשים. תוך טיפול תחליפי הולם כל התופעות ותלונות נעלמות וניתן לחיות חיים רגילים.
תת פעילות בלוטת תריס בהריון:
קיימת חשיבות עליונה באיזון תת פעילות של בלוטת תריס אצל נשים בהריון או שמתכננות הריון מאחר והעובר תלוי בthyroxine של האם בטרימסטר הראשון של ההריון ובמידה פחותה גם בטרימסטר השני והשלישי. רמה תקינה של הורמוני בלוטת תריס אצל האם חשובה להתפתחות המוחית של העובר ותת פעילות יכולה לגרום לירידה במנת המשכל של הילד בעתיד. בהריון רמות ה- TSH הרצויות הנן אף נמוכות מן הרמות המופיעות כתקינות בתדפיסי המעבדה. גם איזון הבלוטה הנו שונה בהריון מאחר וקיימת עליה המהירה בהורמון האסטרוגן אשר גורם לכך שנדרש יותר ELTROXIN לאיזון טוב של תפקודי בלוטת תריס אצל אותה אישה. בשל החשיבות של האיזון, מומלץ אצל נשים המטופלות בELTROXIN בהריון לבצע בדיקת TSH בכל חודש בטרימסטר הראשון להריון ולאחר מכן לפחות כל חודשיים.
פעילות יתר של בלוטת תריס:
פעילות יתר של בלוטת תריס נובעת מהפרשה מוגברת של T4 ו-T3 . מאחר וקיים עודף של הורמוני בלוטת תריס, בלוטת יותרת המוח אינה צריכה לגרות את בלוטת תריס לייצור נוסף של הורמונים ולכן קיימות רמות נמוכות ואף לא מדידות של TSH.
הסיבות השכיחות לפעילות יתר של בלוטת תריס הנה מחלת GRAVES אשר אף היא הינה מחלה אוטואימונית בדומה לHASHIMOTOS אך יצירת הנוגדנים כאן "מפעילה" את הבלוטה ולא מעכבת את פעילותה. המחלה שכיחה יחסית ו-1/200 נשים תחלנה בה במהלך חייהן. בדומה לכל מחלה אוטואימונית, השכיחות בנשים גבוהה יותר מאשר בגברים ולגבי GRAVES המחלה שכיחה פי 8 בנשים מאשר בגברים. סיבות נוספות לפעילות יתר כוללות הופעת "קשרים חמים" אשר הנם גידולים שפירים אשר מייצרים את הורמוני בלוטת תריס באופן עצמוני ללא הבקרה של יותרת המוח ודלקת של הבלוטה אשר הנה סיבה חולפת לפעילות יתר, אשר לאחריה לעיתים מופיעה תת פעילות.
התסמינים האופיינים לפעילות יתר הם ירידה במשקל , עצבנות, רעד, דפיקות לב, יציאות מרובות והזעה. בדיקות המעבדה אשר יאשרו את האבחנה יכללו רמות נמוכות של TSH מלוות ברמות גבוהות של FT4 וFT3. במסגרת הבירור לרוב מתבצע גם מיפוי של בלוטת תריס אשר כרוך בהזרקת חומר רדיואקטיבי לוריד והדגמת בלוטת התריס. באמצעות בדיקות הדם והמיפוי ניתן לאבחן את הסיבה לפעילות יתר ולהציע טיפול בהתאם. הטיפול בפעילות יתר של בלוטת תריס כולל טיפול בכדורים אשר מפחיתים ייצור של הורמון בלוטת תריס, טיפול ביוד רדיואקטיבי אשר מתרכז באזורים בבלוטת תריס אשר מייצרים את ההורמון בעודף והורסים אותם או ניתוח לכריתת הבלוטה. שני הטיפולים הראשונים (כדורים וטיפול ביוד רדיואקטיבי) מהווים את בסיס הטיפול בפעילות יתר של בלוטת תריס כאשר הטיפול הניתוחי שמור למקרים מיוחדים כגון הריון או העדפת החולה. הטיפול בפעילות יתר של בלוטת תריס דורש מעקב צמוד יותר מאשר הטיפול בתת פעילות ושינויים תכופים יותר בטיפול התרופתי ולכן נדרש מעקב של אנדוקרינולוג .
